<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך טבי עבדו של ר"ג</h1>
<h2>דף פז.</h2>
טבי עבדו של ר"ג בעל תורה היה ומניח תפילין ומשמ' דר"ג רבו הניח לו תפילין, בעל תורה היה, דה"ג בפ' הישן [סוכה כ' ע"ב], א"ר שמע' מעשה בטבי עבדו של ר"ג שהלך וישן תחת המיטה, אמ' להן ר"ג לזקנים ראיתם שטבי עבדי תלמ' חכמ' יודע שעבדים פטור' מן הסוכה והלך וישן לו תחת המיטה ולפי דרכ' למדנו וכו', ובירושלמי דסוכה פ' הישן [ה"א] מחלפה שטתיה דר"ג, דתני טבי עבדו של ר"ג היה נותן תפילין ולא מיחו בידו חכמ' וכה מיחו בידו חכמ' משמ' שלכך הלך תחת המיטה שמיחו בידו ישיבת סוכה, ומשני לא מיחו שלא לדחוק את החכמ', אם שלא לדחוק את חכמ' ישב לו חוץ לסוכה, רוצה היה טבי עבדו של ר"ג לשמוע דברי חכמים, ובעירובי' פ' אחרון [ירושלמי פ"י ה"א] אההיא המוצ' תפילין מכניסן זוג זוג אחד האיש ואחד האשה א"ר אלעזר מאן תנא אשה ר"ג, דתני טבי עבדו של ר"ג היה מניח תפילין ולא מיחו בידו חכמ' (וכמה) [וכא] מיחו בידם חכמ' הוא עבד היא אשה, ותנן נמי בברכות פ' היה קורא בתורה [ט"ז ע"ב] וכשמת טבי עבדו של ר"ג קבל עליו תנחומין ושנוייה בריית' באבל רבתי שקרויה מס' שמחות בפ"א וכשמת טבי עבדו של ר"ג (ל)קבל עליו תנחומי' וכו', עד כשר היה, ומסיק הת' אף הוא (היה) הניח לו להניח תפילין אמרו לו למדתנו רבי' שהעבדי' פטור' מן התפילין, אמ' להן אין טבי עבדי כשאר עבדים כשר היה, ור"ג שהניח לו להניחו תפילין אין לחוש שמא יעלו מתפילין, דאם הגירס' בפ' השולח [גיטין מ' ע"א] גבי עבד שלוה הימנו רבו או שעשאו אפטרופ' או שהניח תפילי' בפני רבו לא יצא לחירות ליכא למיחש אם לא שרבו יניח לו בעצמו וכל כמה דלא ראו לרבו שהניח לו אין לחוש ואם הגירס' בשלהי פ"ב דכתובו' [כ"ח ע"ב] דיצא לחירות כגון שהניח לו רבו מתרצינ' לה, מיהו לוה אלוה קש', ורש"י פי' דגרס' לא יצא בההיא דגטין ומיהו אפי' אי גרס' יצא לא קש' מידי, דהא תניא הת' בפ"ב דברכו' [ט"ז ע"ב] העבדי' והשפחו' אין קורין אותו אבא פל' ואימה פלנית, של בית ר"ג היו קורין אותו אבא פל' ואמה פל', ופרכי' מעשה לסתור דהא דאין קורין להן כך כדי להכיר שלא יעלו ליוחס' ומביא מבית ר"ג שהיו קור' להן אבא ואמה, ומשני שאני עבדי ר"ג כיון דחשיבי קלא אית להו וליכ' למיחש ליוחס', אבל במס' שמחות [פ"א] תניא של בית ר"ג היו קורין אבא לטבי עבדו ולשפחתו אימה טביתא וכל בניו דר"ג אף בימי ר' משמ' שהיו קורין עבדיהן טבי ושפחותיהן טביתא דהא בפרש' ויקרא רבה [פ' י"ט] מביא מעשה בטביתא שפחתו של ר' שהיתה בודקת גפה את החביות אמרה לו ר' ראיתי ונתכרכמו פניו של ר', אמרה לו בודקת הייתי בין כל אחת ואחת. וגרסינ' נמי בשלהי יומא [פ"ז ע"א] הרבה בנים היה לו לכנען ראוין לסמך כטבי עבדו של ר"ג אלא שחובת אביהן גרמה להן. גר' במרובה [ב"ק ע"ד ע"ב] מעשה בר"ג שסימא את עין טבי עבדו והיה שמח שמחה גדולה אמ' לו לר' יהוש' אי אתה יודע שטבי עבדי יצא לחירות וכו' עד אמ' לו מפני שאין לך עדים ומודה בקנס פטור, ותימ' אם ר"ג כיון לסמותו, דהא אם לא כיון כלל לסמות אין יוצא לחירות דהכי גר' בקידושי' פ"א [כ"ד ע"ב] ואית' בתוספת' פר' שלשה עשר אבות נזיקי' ת"ר הרי שהיה רבו רופא ואמ' לו כחול עיני וסימאה (התיר) [חתור] לי שיני והפילה שיחק באדון ויצא לחירות רשב"ג אומ' ושחתה עד שיתכוין לשחתה, ורבנ' האי ושחתה מאי עבדי ליה ההוא מיבעי לי' לכדתניא ר' אלעז' אומ' הושיט ידו למעי שפחתו וסימא עובר שבמעיה פטור, פי' מקנס, דאמ' קרא ושחתה עד שיתכוין לשחתה, אלמ' דרבנ' נמי בעו כונה, ואע"ג דתניא הת' בתוספת' רישא דהא פלוגת' המכה את עבדו בין שמתכוין לו בין שאין מתכוין לו יצא לחירות רשב"ג אומ' במתכוין יצא לחירות בשאין מתכוין לא יצא לחירות, תני והדר מפרש היה רבו רופא וכו', וכשהייתי אני הסודר עוסק בההיא דשלהי כיצד הרגל [ב"ק כ"ו ע"ב], הא דאמ' רבא היתה לו אבן מונחת לו בחיקו ולא הכיר בה מעולם ועמד ונפלה לעניין פלוגת' דרשב"ג ורבנ', הייתי מפרש ממה שחלוקין רשב"ג ורבנ' באומ' חתור לי שני דלרבנ' יצא לחירות הואיל וכיון לעין אע"פ שלא כיון לשחת אבל אם כיון לשנו ואירע שסימא את עינו דלא יצא היכי דאמרי' גבי דלדול עובר דלא יצא לחירות כ"ש גבי אבן המונחת בחיקו ולא הכיר בה דאין יוצא לחירות וכן אם הכיר בה ושכחה, אבל אם הכיר בה ולא שכחה ועמד ונפלה כיון דהעבד סמוך לה ואבעי ליה לאסוקי דעתיה כונה היא זו כיון שהעבד סמוך לו אפי' הכי נר' דלרבנ' לא יצא דנר' דדוקא כחול לו עין וחתירת שן דעסוק אצל עין ואצל שן הוא דהוי כונה אבל בענין אחר לא, מדפליגי בכחול וחתירה, מיהו זה קש' מאי טעמ' נקט הושיט ידו למעי שפחתו וסימא עינו, אפי' שלא במעי אמו נמי אם כיון לאחד מאיבריו והלכה ידו על עינו נמי לא יצא כיון דאין מתעסק אצל עין לא יצא, היל' אני תמיה היאך היה מעשה זה, כי קשה לומ' שר"ג נתכוין לעינו של טבי דאדרבה היה לו לכוין לשנו, ותו אם ר"ג כיון לו א"כ סבירא ליה דמשחרר עבדו אינו עובר בעשה למה לא שחררו בשטר או בכסף אלא בעל כרחין סביר' ליה דעובר בעשה ומה לי שיחרור דשן ועין במתכוין מה לי שחרור שטר וכסף, שבועות ירושלמ' בשלהי פ' שבועת הפקדון, המית שורך עבדי והוא אומ' לא המית משביעך אני ואמ' אמן פטור וכו' עד אמ' לו עבדו הפלתה שיני וסימיתה עיני והוא אומ' לא הפלתי ולא סימיתי משביעך אני ואמ' אמן פטור, ובגמ' מהו שיאמ' לו צא ידי שמים, נר' לי הפי' כל מודה בקנס פטור, מיהו מהו שישחרר אותו על פי עצמו כשאין עדים בסימוי עינו והפלת שנו נשמעינה מהדה מעשה בר"ג שהפיל שן טבי עבדו אתא גבי ר' יהושע אמ' לו טבי עבדי מצאתי עילה לשחררו אמ' לו אין בידך אין קנסות אלא בעדים ובב"ד, הדה אמרה שאין אומרי' לו צא ידי שמים ר' גמל' בר אלעאי בעא קומי ר' מנא, ר"ג כמ"ד מותר לשחרר א"ל גרמה אמרה אסור לשחרר דלא כן היה לו לשחרר משעה ראשונ' פי' גוף המעשה משמ' שאסור לשחרר שאם לא היה לו לשחרר בשטר או בכסף ונר' דסבר המקשה שבכונה הפיל שנו כי לשחררו אמ' לו אם בכונה הפיל היה לו לשחרר בכסף או בשטר דמאי שנא אלא לא כיון לשחררו ואיני יודע אם שני מעשים היו בשן ועין או חלוק הירושלמ'. גר' כלפי שלהי הל' אחרונ' דסדר יומא [פ"ז ע"א] הרבה בנים היו לו לכנען ראוין לסמך כטבי עבדו של ר"ג אלא שחובת אביהן גרמה להן, גר' בבראשית [רבה פ' ס'] ויאמר בא ברוך יי' זה אליעזר עבד אברהם שהיה בכלל ארור על ידי ששירת לאותו צדיק באמונה יצא מכלל ארור ובא לכלל ברוך.
